הריון,

כווווולם מתרגשים סביבך

מחבקים, תומכים

אוהבים ומחכים

כל חברה וקולגה בגון גוון צבע שלה
אחת בחרדות מהצירים ובודקת דופק כל כמה שעות

אחת מצלמת

שנייה מחבקת

ואז, בין כל השגרה, העבודה, החיוכים, הלחץ

התחלה של ההכנות ללידה

מתחילה להוריד (לצערי הרב) בעבודה

מקבלת שיחת טלפון מרגשת

מקולגה מדהימה שצועדת איתי כבר כמה שנים את הדרך

טל ברכה, ציירת הכי מוכשרת ומדהימה שאני מכירה

"תפתחי יומן, אני באה לצייר לך על הבטן"

ואני- מההה?? אבל ציירת לי בהריון של גור, למה עוד פעם?

והיא בתגובה הכי אימהית שאני מכירה 
"אנה, לא עושים הפליות, ציירתי לך בהריון הראשון, אני באה גם עכשיו"

ותאכלס, אי אפשר לסרב לכייף הזה

לרגעים שהמכחול מדגדג את הבטן

אז בתוך כל הטירוף והלחץ

של סגירת קצוות ללקוחות ושנייה לפני יציאה לחופשת לידה תאמנו ציור לבטן

 

מהרגע שניתקנו את השיחה,

הגלגלים התחילו לרוץ בראש

מה לצייר?

מה יכול לשמח גם את גורי שישתתף גם הוא בחוויה וירגיש חלק?

 

ובנינו, מה משמח ילד בן שנתיים ושמונה חודשים?

 

אז הינה הצצה לחלק מהבוקר המצחיק שחוויתי, בפעם השנייה, עם טל המדהימה

ואל תשאלו כמה זזתי, יותר מצ'וקי שבבטן 😉

 

וגורי? התרגש בדיוק כמו ילד בן שנתיים

וכל בוקר מזכיר לי
"אמא, טל חברה שלך ציירה לך טרקטור על הבטן"

אבל אין לך כבר טרקטור על הבטן יותר"

ובתוך ההתרגשות שלו

שיש לאמא טרקטור 

לכי תספרי לו שכשהוא היה בבטן

גם אז טל ציירה לי עליה
אבל אז זאת היית הפילה שמחייכת 

והיפה בכל הקסם הזה, שטל לא רצתה לעשות הפליות בניהם

רצה הגורל וציירה  לי גם באותו השבוע בשני ההריונות 🙂