יש לא מעט תחושות שעוברות
ויש לא מעט תחושות שנשארות כנראה להרבה זמן גם אחרי שחושבים שהן עוברות.
ולמה אני מתכוונת?
דכדוך, דכאון, עצבות ובאסה אחרי לידה
תחושה שהיא מאוד טבעית – מסתבר.
ומסתבר שכמה שהיא טבעית
ככה היא לא מדוברת.
אני פוגשת לא מעט אמהות לפני ואחרי לידה
אם ברשת או בכלל
שמרגישות כמו פח אשפה,
סליחה על הביטוי אחרי לידה
ולא מבחינה פיזית
אלא רגשית
ברגע שיש הכל
עוברים הריון
עוברים לידה
עומדים על הרגליים
יש תינוק/ת בבית
המשפחה מתרחבת
וככה
בלי שום הכנה מוקדמת
יש הרגשה שאין כלום
הבטחון העצמי יורד
עצבות
בכי, בכי ועוד בכי.
הערב והחושך הופכים לאויביום הכי גדולים
ואין, פשוט אין סיבה לבכי
תחושה של לבד
של בדידות, מועקה ובעיקר עצבות
והכי מעצבן שתנסי להסביר איך את מרגישה
תנסי להסביר למה.
למה?
כי החיים משתנים
ותשעה חודשים לא מספיקים להכין אותך.
התמודדות עם כל כך הרבה דברים מעבר
יש תינוק חדש
אחריות הכי גדולה שיש
הגוף משתנה
התפוצצות של הורמונים
יש משפחה
חיים חדשים
לילות לבנים
מחלום משותף (לרוב)… בום…
את לבד
הבעל נשאר בבית כמה שאפשר
בלי שיפוטיות, כי צריך שמישהו יפרנס את הבית
אבל ברגעים שהכי צריך אותו הוא חוזר לשגרה שלו,
מוטרד, עצוב וחסר אונים שלא יכול להיות עוד בבית, ובעבודה הציפייה שימשיך כרגיל
כי "אשתו גם ככה בבית" והכל קטן עליה
ובתוך כל זה שיתחיל המסכן לרקום קשר חדש
עם אישה שמשתנה לו ברגע
עם חיים חדשים שהוא לא מכיר
והשוס..
עם תינוק שהוא שלו!!
שהוא פרי אהבתו
זה שהיה שותף ימים ולילות
וחיכה בדיוק כמוני וכמוך
ואין לו מתי להתרגל אליו חוץ מהערב לכמה שעות.
מתסכל!
ושלא נדבר על אישה מניקה
עד שההנקה מתבססת
כואבת, לא נעימה
וגם שם, לכי תכירי את עצמך מחדש
תקדישי את כל כולך וגופך לאהבה החדשה שלך.
לכי תבקשי עזרה מהבעל שלך שהוא בעצמו חסר אונים לכאב שלך.
וכאמא טריה לכי תלמדי משהו חדש למישהו חדש.
ולא דיברתי בכלל על אישה עצמאית בארצנו (האמ האמ, שצריכה לחזור אח"כ לעסק שלה ולהמשיך עסקים כרגיל).
כל פעם שאני שומעת סיפור כזה של אמא אחרי לידה
אני מתכווצת מחדש
והדמעות מציפות אותי
כי אני מכירה מקרוב מאוד את התחושות האלה
הייתי שם לפני שלוש שנים כשגורי שלי נולד
המזל שתמיד שיתפתי
המזל היותר גדול שזכיתי במשפחות תומכות ביום ובלילה
והיום, אני מצפה לגוזל חדש שיצטרף אלינו לקן החם שהקמנו ביחד ניר ואני.
עדיין לא ילדתי
ואני גם לא יודעת איך אני אגיב הפעם
אבל מה שאני כן יודעת זה
שאני מודעת
הסביבה שלי מודעת
אני יודעת שזה טבעי
ויודעת שזה חולף
אבל כנראה אלא תחושות שנשארות ושילוו אותי תמיד, במיוחד אחרי שאני חשופה לכל כך הרבה אמהות מדהימות.
ולמה אני כותבת?
כדיי להעלות את המודעות ושידעו שזה בסדר!
במיוחד לנשים שילדו ולאמהות שצריכות ללדת.
והכי הכי..
לסביבה!
לחברים של אותן נשים שיולדות.
יש סביבכם אישה שילדה?
מהמם!
מזל טוב!
אל תגידו לה שהיא נראית טוב,
תוודאו שהיא *מרגישה* טוב.
שהיא אכלה ארוחת בוקר,
בשעות השפויות של הבוקר
(זוכרים, הבעל כבר בעבודה)
שהיא הצליחה לשתות קפה או תה בנחת.
שיש לה אוכל במקרר וגם אם זה "רק" סיר קטן של אוכל.
שהיא מסתדרת כמה שאפשר לג'נגל בין התינוק, לעצמה ולבית.
אל תשפטו,
תכילו כמה שאפשר,
גם אם יש נתק בקשר
וגם אם היא לא התקשרה ביומולדת, או לא הצליחה להגיע לחתונה שלכם.
החיים שלה השתנו וזה לא בכוונה.
אין על זה שליטה.
החזרה למה שהיה לא יהיה,
תגיע כאישה וחברה אחרת,
וזה לוקח לפעמים גם זמן- תנו לה את הזמן!
תזכירו לה שזה בסדר.
אתה בוס לאבא טרי?
תקל עליו כמה שאפשר
זר פרחים ושוקולדים לבית החולים לא אומרים דבר, השגרה היא זאת שקובעת, אגב עוד הרבה הלידה, כבר בזמן ההריון.
והכי חשוב
לך
אמא יקרה
תנשמי עמוק
ותזכרי שזאת תקופה חולפת
והכי חשוב
את לא לבד
יש כאלה שחוזרות לעצמן כבר בשבוע הראשון
ויש כאלה אחרי שנה
וזה בסדר
הכל בסדר
בואו נעלה את המודעות ביחד.
מוזמנים לשתף באהבה
ו…שיהיה שבוע טוב ♡
צילום: סיון כהן סלמן | סטודיו אנהל'ה צילום עם רגש