כמה אנחנו מאפשרים לילדים שלנו באמת
להיכנס אל תוך העולם שלנו?
הבנים שלי, הראל גור (4.5) ואריאל רעי שלי (1.8)
נולדו אל תוך העולם הזה
של אמא צלמת
של אמא שעובדת מהבית
שהסטודיו שלה
שהעסק שלה
ועולם שלם של עשייה נמצא בבית
עברתי חתיכת דרך רק כדיי להתגאות בארבע שורות האחרונות, רק להן מגיע לי כפיים 😉
וכשהילדים, שרואים את העולם מתגלגל
ואחד שכבר ממש גדל
ומתחיל להבין קצת יותר
ופתאום, זה שהוא שמבקש
אמא, אני רוצה אותך לצלם
נתקעת, נחנקת ואז נושמת עמוק
מתרגשת ומשחררת.
מאפשרת לו בכל קליק להבין איך זה עובד
בכל זאת, יש פה גם ילד של מהנדס
ללמוד את המצלמה מהצד האחר
מלמדת אותו קצת זויות
ואיך מתקרבים עם הרגליים כשרוצים לצלם
וגם לגרום למי שעומד מולו קצת לחייך
וגם להבין שלא תמיד אפשר לצלם – חינוך מתחיל מגיל אפס, מצלמים בתאורה טבעית כאן 😉
ואת האמת?
זה מרגש
זה מרגש פתאום לשמוע את הילד שלי
מביים אותו
לאפשר לו לצלם אותי מזוית הראיה שלו
וכן, לא כל קליק מתאפשר
אבל היי, כל יום הוא לומד ומשתפר
ואותי? זה הכי מרגש
לשמוע אותו מספר על החוויות שלו
בזמן שהוא מצלם.
וכןןןןן מי כמוני יודעת, שמצלמה זה עסק יקר
וצילום בכלל
אבל תחשבו על זה רגע
אם אנחנו, ההורים, לא נאפשר להם
להיכנס אל תוך העולם שלנו
איך הם יכניסו אותנו?
תכינו את עצמכם חברים, צלם חדש נולד 🙂
אחראי כאן על כל קליק ברגישות רבה
הראל גור לביא 🙂
עריכה, אנוכי 😉
תודה ילד שלי שאתה מאפשר לי לגדול איתך בדרך אחרת ♡
אשמח שתשתפו אותי איך אתם נוהגים, איך לכם זה מרגיש 🙂
