בתקופה הזאת שהיא לפרק זמן בלתי מוגדר בשגרה חדשה ועם הילדים בבית
כאמא עצמאית, שעובדת מהבית
כל המצב הזה מרעיד לי יותר את הקרקע ולא רק מהפן הכלכלי שבדבר
אני במקום מאוד שלם עם העובדה שאני עובדת מהבית
ועם כל מה שכרוך סביב זה
מדברים שמי שיכול שיעבוד מהבית
זה לא משהו חדש אצלי, זאת השגרה שלי ביום יום
בין סט לסט אני מזיזה את כל הבית
מצלמת בזמנים שכולם במסגרות
מגדירה את הזמנים המדוייקים לי לצלם ולעבוד
מהצד זה נראה זהב טהור ומלא נצנצים
אין ספק שיש הרבה פלוסים
מעבר לזה שאני אמא עצמאית
העובדה שאני עובדת מהבית, כשלומדים לעשות את זה נכון, זה מאוד כייף ונעים
לפני חמש שנים, כשחזרתי לעבוד מהבית אחרי שנתיים של סטודיו בחוץ
היה לי כל כך הרבה בלבול
כל כך הרבה אי שקט
הייתי מוצאת את עצמי בורחת מעצמי רק כדיי לא לשבת בבית ולעבוד
זה התחיל כבר מהתת מודע שלי הייתי עושה מיליון ואחד דברים סביב העבודה
ולא את התאכלס – של לעבוד
והיום? גדלתי, אני במקום אחר לגמרי
היום אני חיה ונושמת את העבודה מהבית
אני כל כך נהנית מהמרחב שיצרתי לעצמי בבית
וכן, גם אם זה אומר שכרגע העסק מתנהל מהסלון, במחשב נייח 🙂 – גאה בעצמי על זה כל כך.
וגם באיזשהו מקום מהלבד, כן.. אני. אנה לביא אומרת את זה בקול. לפעמים כייף לי להיות לבד 😉
כייף לי לנהל לעצמי את הלו"ז בצורה שמדויקת לי בהתחשב בזה שיש לי שני ילדים קטנים
לדעת שגם אני אחרי שבע שנים(!!!) של קריעת תחת סליחה על הביטוי
של הקמה ראשונה ומחודשת פעמיים אחרי כל חופשת לידה איתם
אני במקום בטוח עם עצמי
מקום שאני עם בטחון לעמוד על הרגליים
שאני יודעת שתאכלס, העבודה הקשה שעבדתי והזרעים שזרעתי
קוצרים היום סופסוף פירות
כל כך לא מובן מאליו.
אי אפשר לתאר את התחושה הזאת של כל כך הרבה שנים של עשייה בלי הכנסה לבית
בלי לפנק את הנפש מהכסף שאני הרווחתי בכוחות עצמי
והיה בדיוק ההפך, הוצאתי לא מעט כסף מהבית
ובהטחה שחודש הבא יהיה בסדר
וזה לא משנה שתמיד היה לי כסף ותודה לאל ולניר שלעולם לא החסיר.
אבל התחושה היא אחרת.
ועכשיו,
במצב כזה של נגיף מטורף שעצר את כל העולם וכולנו נכנסנו להסגר
הילדים בבית
וכולנו הופכים קצת להיות סמי הכבאי ומתחילים לכבות לא מעט שרפות
בין אם זה בין הילדים עצמם
לבית, כביסה, כלים, בישולים, אפייה
וכמובן – העבודה
ובשגרה החדשה שנוצרה ואני לומדת ליצור אותה בדרך מאתגרת ללא ספק
אני שמחה ומודה
אני שמחה על האפשרות שיש לי לעצור הכל ולדאוג למשפחה שלי ולגוזלים הקטנים שלי
אני מודה לכל מי שסירב לי בדרך כשחיפשתי את עצמי מחדש
וגרם לי להישאר במקום שלי ולדייק אותי יותר
במיוחד בימים כאלה
ואני יודעת
אני מאמינה
ואני בטוחה שהכל יהיה בסדר
עכשיו כבר הכל בסדר, אנחנו בריאים וזה מה שחשוב.
אין מעליי ענן שחור שאולי מחר הבוס יפטר אותי
אבל מהצד השני יש את ההרגשה של "פיטרתי עצמי כרגע"
לא זוכרת איפה קראתי משפט שלצערי לא זוכרת מי כתב אותו
"העצמאים כל יום קמים מובטלים ומייצרים את העבודה יום ביומו"
וזה כל כך נכון
ועכשיו, כאמא עצמאית בנעלי בית אני מבינה שכרגע זה הכובע שכובש אותי עד שיתאפשר אחרת
הקצב שונה, אני עכשיו אמא שלהם ואחר כך כל השאר
זה תמיד ככה אבל ההבנה עכשיו שהאנרגיה שאני נמצאת בה
היא זאת שמשפיעה עליהם ומשנה את כל התמונה לתקופה הקרובה
ובאיזשהו מקום, זה גם מתסכל, כי אני סוג של מובטלת עכשיו עד להודעה חדשה
אבל כמו שאתם שמים לב, הראש לא מובטל וזה המזל 😉
עדיין מבולבלת כי אני לא מגובשת עם עצמי במאה אחוז על המתכונת שאעבוד בה, כמה, מתי, איפה ואיך.
אני לא יכולה בימים האלה להפוך את הבית לסטודיו "כשנוח לי"
וגם קצת מפחיד לחשוף יותר מידי בימים האלה למרחב כשהילדים שלי נמצאים בו וחשופים כל כך.
אני עובדת על מוצר חדש וקטן
שתוכלו בו לפנק את היקרים לכם, ולהעלות להם חיוך – אפרט עליו בקרוב 🙂
אז לפחות לתקופה הקרובה תוכלו למצוא אותי כאן בבלוג אמא עצמאית בנעלי בית
עם השראה ממני איך אני מעבירה את הימים המורכבים האלה כאמא עצמאית
במחשבות ובמינימום פעילויות מחוץ לבית ומקסימום הנאה
מאחלת לכולנו בריאות טובה וים של כוח
שלכם באהבה גדולה
אנהל'ה
♡
