"חברים, אני צריכה כמה דקות לכתוב בבלוג
הראל גור: "אמא אני רוצה עלייך ככה, דבק"
וככה נכתבה הכתבה שאתם קוראים עכשיו,
עם שני ילדים על הרגליים
השעה 10 בבוקר, ומה שהספקנו מאז.. קרקס
היום השני שהילדים בבית
עם כל הקושי, נושמת עמוק
נהנית לראות אותם משחקים מצד אחד
הכל רגוע עכשיו
לכמה דקות עד ששוב יתפוצץ
ככה זה – ילדים סוג של קפצונים (- להשאיר לעוד כמה דקות את אווירת פורים 😉 )
ליהנות איתם מהרגעים הקטנים
ולצרוח מצד שני על התסכול
אמנם רק היום השני
אבל תאכלס
אי אפשר לדעת עוד כמה זמן
ומהצד השני
להסתכל על היומן
לראות קדימה מה הולך להתבטל
וכמה שהלוז היה צריך להיות צפוף
וזה מתסכל
זה כואב בלב
ואפשר להגיד כפרה הכסף
העיקר הבריאות
וזה נכון
אבל תאכלס. לכמה זמן?
היום עצוב לי
עצוב לי לבטל
עצוב לי לדחות
עצוב לי עבור אותן משפחות שהיו צריכות לחוות כאן רגעים
של ציפייה כל כך ארוכה עד שיגיע תורן לבוא אליי
ועכשיו, קרח. הכל קפוא
עד להודעה חדשה
עצוב לי על כל החולים
עצוב לי על העסקים הקטנים
ובכלל, עצוב לי המצב הזה שאנחנו נמצאים בו
עצוב
שתפו אותי איך אצלכם?
התמונות צולמו בפלאפון, סולחים לי, נכון? 😉