אתמול זה היה הגנן שנתן תקווה
והיום בזכות שכן כל התמונה השתנתה, לטובה 🙂
אתמול.. אחרי שכתבתי כאן נשארתי עם מועקה גדולה
כמו אבן גדולה בלב
על האמא שאני בשגרה
ועל האמא שאני עכשיו בימים הפסיכיים האלה
וזה קשה
קשה להיות כל איתם רוב היום לבד
להעביר את הזמן, לשעשע, לדאוג לבית במורל גבוה כשאת בעצמך ריקה
ואחרי שכתבי אתמול זה קצת שחרר לי את ההרגשה
והבנתי שמשהו צריך להשתנות בי
קודם כל אני ובעקבותיי הם
והלכתי לישון בתחושה של "מחר יהייה יותר טוב"
כי כמו שאני תמיד אומרת
הכל בראש 🙂
אז גם במצב הזה
הבנתי, הבנתי שזה המצב
הבנתי שהוא נפל על כולם
הבנתי דבר כל כך חשוב
אין מצב שאני הולכת להעביר את התקופה הזאת בכעס, לא יהיה!! לא בבית שלי!!
זאת לא האנרגיה שלי ביום יום ואין סיבה שהיא תהיה גם עכשיו, כשקשה יותר
נכון, הרבה אי ודאות, הרבה תסכול ואני חושבת שהפחד הגדול זה להסתגל למצב חדש בלי הכנה מוקדמת.
אז נשמתי
הבטחתי לעצמי
והלכתי לישון
כשקמתי בבוקר כששניהם כבר עליי במיטה בשש בבוקר הזכרתי לעמי את ההבטחה מאתמול
וכמה שברגע אחד הכל יכול להתפוצץ
ובראש שלי "אנה תבחרי את המלחמות שלך, היום שמחים כאן"
כשנכנסתי להתקלח הם כבר היו ב 300 קמ"ש של תנועה בבית
לצערי אני לא מצליחה ללכת לישון מוקדם
ואתם יודעים, זה כמו כדור שלג כזה
לא מצליחה לקום מוקדם
משבוע הבא בע"ה מזג האויר יאפשר קצת אחרת אני מקווה ואחזור להליכה.
בזמן שאני במקלחת
דפק שכן
ושניהם כמו קופים חמודים
"אבא אבא אבא"
8 וחצי בבוקר
אבא כרגע רק בחלום חחח
ואני מהמקלחת קוראת לגור לא לפתוח את הדלת
את האמת מהאוטומט שהוא רגיל לפתוח את הדלת מיד – למרות שאני מסבירה לו תמיד שצריך לשאול
נלחצתי שהוא יעשה את זה גם עכשיו כשאין לי מושג מי נמצא מאחוריה – ואני לא זמינה.
ואת האמת, מכל האנרגיה של הימים האחרונים הייתי בטוחה שגור כמו גור בימים האלה, יעשה בכוונה ויפתח
ולהפתעתי הענקית הוא לא פתח
וזה הרגע שפשוט.. צבע לי את כל היום ללבן וורוד
יצאתי מהמקלחת, שחררתי את השכן 😉
וחיבקתי את גור כל כך חזק
הסתכל לו בלבן של העיניים ואמרתי לו כמה שאני גאה בו שהוא הקשיב לי והמתין בסבלנות למרות שהיה סקרן לראות מי בא אלינו על הבוקר חח
והוא, חמוד כזה, אם לא היו לו אוזניים הוא יכל לעוף מרוב התרגשות
ופתאום ברגע אחד
הרגשתי שהשתחררה לי המועקה וחזרתי לאמא אנה שאני אוהבת להיות, חזרתי אליי
וככה באמת עבר לו היום כאן, האנרגיות חזרו להיות שמחות,
האווירה היית נעימה, הספקנו לעשות פעילויות יצירה
ואפילו הספקתי לסדר להם את הכוורת הגדולה בחדר של כל הדברים של היצירה – שלא מביישת אף חנות סטוק בארץ 😉
המסקנה הכי חשובה שלי היום
שכמו תמיד הכל בראש
למרות שאת האמת כבר לא ראיתי את עצמי יוצאת מהפרוצף זופי שנדבק אליי
כי גם במהלך היום הם כל כך צמודים אליי שאני כמעט ולא מצליחה לדבר עם החלל החיצון
ולהטעין את עצמי באנרגיה חדשה. אבל הינה, אתמול גנן היום שכן 😉
מסקנה נוספת היא שאפשר לשמוח במצב הזה וצריך לשמוח
היום גור התחיל לרקוד בבית ולשיר "לשמוח ולרקוד"
רעי ואני הצטרפנו אליו, עשינו סביבו מעגל של שמחה
ואלה בדיוק הפרטים הקטנים כשחולמים להביא ילדים לעולם, לשמוח ולצחוק איתם,
ובכלל ההבנה הזאת שהם הילדים שלי, להצליח לראות ולהבין כל אחד מי הוא
ומה העולם הפנימי שלו, וכמה שכל אחד מהם אהוב ומיוחד.
אלה בדיוק הם הרגעים הקטנים בטירוף הזה שישמרו על התקווה,
זוכרים מאתמול? תמיד צריך לצפות למשהו, אז הציפייה היחידה היא לשמור על השמחה
ספרו לי איך עבר עליכם היום?
הצלחתם להתרגל?
נשיקות
אנהל'ה
♡
ובין לבין, אנחנו לא עושים כלום, חוץ מלסחוט תפוזים טעימים 😉
צולם בפלאפון 😉
