בימים האחרונים ערב ערב
אחרי שהילדים נרדמים
אחרי מקלחת, עם פיג'מה ונעלי בית
אני יושבת לכתוב כאן
למה?
כי הכתיבה בשילוב עם הצילום
הם המקום השפוי שלי במהלך היום
לצערי אני לא מצליחה להוציא יותר מידי את המצלמה
כי אני דיי עסוקה בלהיות אמא
ופחות לצלם
כי כשמצלמים צריך לעשות את זה עם רגש
להתחבר
מבחנתי זו ממש יצירה
ולא על הדרך
וכמה שאני מתגעגעת לעבודה שלי
לאינטרקציה עם הלקוחות
לרגש ולהתרגש מתמונות יפות ומרגשות
וכמה שאני שמחה
שהתחייבתי כלפיי עצמי לכתוב ולשחרר בבלוג מידי ערב
מודה
יש ימים שיש לי כל כך הרבה מה לכתוב
ויש ימים שאלה נקודות קטנות של אור
והעיקר לכתוב
להתחבר אל עצמי
לשחרר ולפרוק
גם אם זה לכמה רגעים וכמה משפטים ותובנות מהיום יום שלי
כאמא עצמאית שמצאה את עצמה בנעלי בית
אחרי עשרה ימים שחבר'ה שלי נמצאים בבית
גור אמר לי היום "אוף אמא, אנחנו כל הזמן רק לבד
אני יודע שאי אפשר ללכת לבקר חברים
ואי אפשר שחברים יבואו אליי"
ואני שמחה וגאה בו כל כך שהוא ברמת הבנה של המצב, זה קצת מקל על השגרה החדשה
ועם ההבנה הזאת עדיין זה לא הופך את המצב לקל יותר חחח
אבל יש יופי בימים האלה שבדיוק שמרגיש שהוא מתחיל להתגעגע אל החברים שלו
התובנות אצלי הרבה יותר חדות וברורות
ואמרתי לו, גורי, אני מבינה שאתה מתגעגע, אבל תראה איזה כייף, אנחנו בכלל לא לבד
אנחנו כל הזמן ביחד, רק אנחנו המשפחה שלנו וכמו שאתה מתגעגע אל החברים והמשפחה
ככה כולם גם מתגעגעים אליך ואלינו, כולם רוצים להיות איתנו, וכשזה יתאפשר אנחנו ניפגש שוב עם כולם
והוא, כמו ילד בן ארבע עבר לשחק במחשקים שלו
בכלל אני חושבת שיש בימים האלה בבית המון יופי
לראות איך כל אחד מהם רוקם קשרים
וכשאני אומרת קשרים אני מתכוונת גם לבוטן
איך כל אחד מקבל ונותן את המקום לאחר
וכמה מהזמן עד שהם מאבדים כיון בכלל וגם זה בסדר, זה חלק מהזמן בלהיות ילד
המילה משעמם לי מוצאת את עצמה כוכבת
ואני מוצאת את עצמי מעודדת ומתעדת את השעמום מצד אחד
ואת היצירתיות מהצד האחר
מעודדת אותם למיין גרביים לנקות את המשחקים
בעיקר מחנכת אותם לעתיד שהנשים שלהן יודו לי  😉
ועד שהן יעשו את זה
אני מודה לעצמי
בעיקר על השפיות
על הביחד
על הבריאות, כל כך לא מובן מאליו ובמיוחד בימים האלה
מודה על הבית המבולגן במשחקים – כןןן יש רגעים שזה אפילו כייף לראות את הבלאגן הזה – נפלאות הקורונה 😉
מודה על הרגעים הקטנים שאנחנו זוכים כמשפחה בימים האלה
על הרגעים המרגשים שביום יום לא ממש מצליחים לראות (נראה לי כבר מעל שבוע לא אמרתי את המשפט "יאללה אני ממהרת, תזדרזו")
מודה על המקום השפוי והקטן שיצרנו ביחד ניר ואני
ובכלל, על האמא שאני כשאני מחוברת לעצמי
ועם ולמרות כל הלחץ שיש מסביב בתקשורת בגלל המצב
אני מודה על הימים האלה שלא צריך להיות בלחץ – חוץ מזה שיהיה אוכל מוכן בזמן, כי אחרת חבל 😉
על מה אתם מודים היום?
תכתבו לי, מה הצלחתם לראות בטוב למרות כל הקושי?

שלכם באהבה גדולה
נשיקות
אנהל'ה