כל הפוסטים בכללי

2020 כל כך הרבה פרצופים היו לך השנה כל כך הרבה רגעים שתפסתי את הראש רק כדיי לא ליפול כל

יש משהו בכל התקופה הזאת של הקורונה שמצד אחד חוסר ודאותומהצד השניהחוסר ודאות, החששות, ההסתגרות בבית כל כך הרבה שעותגורמים

אתם רואים בדיםאני רואה דרךאתם רואים חלון עם עלים ירוקיםאני רואה מיקודאתם רואים צבעוניותאני כבר לא יכולתי לראות אותהלפני שלוש

להסתכל עליהםלראות את עצמנוהעיניים, השפתייםההתנהגות, ההבעותכמה שהם דומים לנומהרגע שהם נולדיםוגם כשהם גדליםהאופי, ההתנהגותהשובבות, השקטההפנמה, המחשבהכמה שתמונה אחת יכולהלהזכיר לנו

יום יום שעה שעה אני מודה עליהם אחרי חודשיים שהיו בבית בלי מסגרות, חברים וחיי חברה פעילים אין לי משהו

כשהחיים נותנים לך עץ לימונים עושים מהם ילדים מרוצים וזמן משחק מעולה לאמיצים מעבר לזה שהעץ לימון הוא חלק בלתי

יש כל כך הרבה סיבות באוויר לפחד להיכנס לסטרס ללחצים קורונה וזה.. מפחיד, באמת מפחיד. אבל בואו נתרכז לרגע בדברים

הוא – גדל עם אח שליכמו אח מה שאומר, שהוא גם חצי אח שליהיא – הצטרפה אליהם לחבורה בשיא הטבעיותוככה

כמה אנחנו מאפשרים לילדים שלנו באמת להיכנס אל תוך העולם שלנו? הבנים שלי, הראל גור (4.5) ואריאל רעי שלי (1.8)

חורף – גשם משפחה ביתמזג אויר כזה שלא מאפשר כל כך לטייל ואמא צלמת שממש רוצה צילומי משפחהונו.. הסנדלר הזה